<h1>צרור החיים הדרך הששי סימן ח'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
והלולב מצוה לאוגדו עם ההדס והערבה, משום שיהא נאה. שאמרו (שבת קל"ג, ב') התנאה לפניו במצות, לולב כשר ונאה. לא אגדו ונטלן אחד אחד, יצא, והוא שיהו ארבעתן מצוין אצלו, לא יטול עד שימצא השאר. ובמקום הדחק — אכתוב אחרי כן דינו בע"ה. ומטעם זה שאמרנו שהלולב אין צריך אגד אלא לנוי, אם לא אגדו בערב י"ט אוגדו בי"ט דרך עניבה ולא דרך קשירה. וכשאוגדין הלולב באלו המינין צריך שלא יהא חציצה בין הלולב והשאר מינין, אבל אם הבדיל ביניהם בעלי הדס, אינו חוצץ. ואוגדין הלולב בין בחוט של כסף וזהב ואפי' במשיחה. הנה כי הדרך הנכון לאגוד הלולב בהדס וערבה מערב י"ט.
<h2>דף כט:</h2>
ויש לבאר פסולין שבארבע מינין אם פסולין דוקא ביום ראשון. רבי' משה ז"ל כתב וז"ל, כל אלו שאמרנו שהן פסולים מפני מומין שביארנו או מפני גזל וגניבה, בי"ט ראשון בלבד, אבל בי"ט שני עם שאר הימים הכל כשר. וגדולים ז"ל בזו ההסכמה, כמו ה"ר יצחק בן גיאת ז"ל וה"ר זרחיה ז"ל הלוי. ור' אברהם ב"ר דוד ז"ל כתב בלולב הגזול פסול לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני, בי"ט ראשון בעי' לכם משלכם, בי"ט שני משום מצוה הבאה בעבירה, משום דהכי סבירא ליה לר' שמעון בן יוחאי (ל', א'), ועוד כלישנא דגמרא קא פסיק ותני, לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני. ואומר' כי דעת רבינו אלפאסי כך שכתב המשנה סתם, לולב הגזול פסול, ומשמע לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני, וכן דעת הר"מ ב"ן ז"ל. ולולב היבש כדין גזול. ומה גזול פסול כל הימים משום מצוה הבאה בעבירה, דבכלל י"ט שני נכנסו כל שאר הימים לענין זה, אף יבש פסול כל שבעה. ומאי דקאמ' קא פסיק ותני לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני, של תורה קאמר, דהיינו ימים של מקדש, דכתיב [בהדיא] (ויקרא כ"ג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. ולולב השאול בי"ט ראשון פסול משום דבעינן משלכם, אבל בי"ט שני כשר. ודעת מורי הרשב"א ז"ל דלולב כשר בעינן ביום ראשון וה"ה ביום שני, דשני ימים טובים ראשונים כיום אחד הם, ובשניהם בעינן כשר, דבספק יום ראשון עושים יום שני. נמצא עכשיו כי השאול ושאר הפסולין חוץ מגזול ויבש כמו שכתבנו, כשרים ביום שלישי ואילך. וכבר כתבתי למעלה מנהג צרפת בלולב.
<h2>דף לג.</h2>
והלולב מצוה לאוגדו עם ההדס והערבה, משום שיהא נאה. שאמרו (שבת קל"ג, ב') התנאה לפניו במצות, לולב כשר ונאה. לא אגדו ונטלן אחד אחד, יצא, והוא שיהו ארבעתן מצוין אצלו, לא יטול עד שימצא השאר. ובמקום הדחק — אכתוב אחרי כן דינו בע"ה. ומטעם זה שאמרנו שהלולב אין צריך אגד אלא לנוי, אם לא אגדו בערב י"ט אוגדו בי"ט דרך עניבה ולא דרך קשירה. וכשאוגדין הלולב באלו המינין צריך שלא יהא חציצה בין הלולב והשאר מינין, אבל אם הבדיל ביניהם בעלי הדס, אינו חוצץ. ואוגדין הלולב בין בחוט של כסף וזהב ואפי' במשיחה. הנה כי הדרך הנכון לאגוד הלולב בהדס וערבה מערב י"ט.
<h2>דף לג:</h2>
ענין הערבה. וערבי נחל זה הערבה. ועלה שלה משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וגדל על הנחלים. ואפילו גדלה במדבר כשר. ויש מין אחר שקורין צפצפה והיא פסולה, ועלה שלה עגול ופיו דומה למשור וקנה שלו אינו אדום. ויש מין הערבה שאין פיו חלק לגמרי ויש [בו] תלמים קטנים עד מאד והוא כשר. שיעור הערבה ג' טפחים קטנים, כמו שכתבנו. ערבה שנקטם ראש העץ שלה, כשרה. ערבה גזולה ערבה יבשה פסולה. נפרצו עליה, פסולה. ערבה כמושה, או שנשרו [נ"א שנשארו] מקצת עליה, כשרה.
<h2>דף לד:</h2>
הערבה שני בדין, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, דאין בה נוי. וכן דעת הר"מ ב"מ ז"ל. וכן היה אומר לנו ה"ר שלמה ז"ל. נמצא כי לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם. רק בהדס שיביא ג' בדין, ואם רצה להוסיף, יוסיף דנוי הוא.
<h2>דף לז.</h2>
והלולב מצוה לאוגדו עם ההדס והערבה, משום שיהא נאה. שאמרו (שבת קל"ג, ב') התנאה לפניו במצות, לולב כשר ונאה. לא אגדו ונטלן אחד אחד, יצא, והוא שיהו ארבעתן מצוין אצלו, לא יטול עד שימצא השאר. ובמקום הדחק — אכתוב אחרי כן דינו בע"ה. ומטעם זה שאמרנו שהלולב אין צריך אגד אלא לנוי, אם לא אגדו בערב י"ט אוגדו בי"ט דרך עניבה ולא דרך קשירה. וכשאוגדין הלולב באלו המינין צריך שלא יהא חציצה בין הלולב והשאר מינין, אבל אם הבדיל ביניהם בעלי הדס, אינו חוצץ. ואוגדין הלולב בין בחוט של כסף וזהב ואפי' במשיחה. הנה כי הדרך הנכון לאגוד הלולב בהדס וערבה מערב י"ט.
